מירב כהן נ' אליהו בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

מבוא ורקע כללי

1.לפניי בקשת הנתבעת לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין או מחמת התיישנות. הבקשה הוגשה עוד בטרם פעלה מערכתNET המשפט וקיבלה את המספור: בש"א 4077/09.

2.ברקע הבקשה תובענה שהגישה התובעת ביום 26.6.08 במסגרתה נתבקש בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בת.א. (כ"ס) 5304/98 ביום 26.6.01 .

3.בתמצית יאמר, כי בכתב התביעה נטען שהתובעת נפגעה בתאונת דרכים מיום 5.5.97, הגישה תובענה לבית משפט זה ביום 8.4.98. בית המשפט דחה בקשותיה למינוי מומחים, בר"ע שהוגשה התקבלה באופן חלקי ולפיכך מונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי. למרות זאת, איפשר בית המשפט הגשת חוות דעת בתחום הראומטולוגי והמומחה שמונה פרופ' טישלר קבע שהתובעת אינה סובלת מפיברומיאלגיה (ר' נספח א' לכ"ת).

4.לטענת התובעת, בעקבות חוות דעת המומחה דלעיל, הסכים בא כוחה לסלק את התביעה בבית משפט זה טרם שמיעת הוכחות ולפיכך ניתן פסק דין ביום 26.6.01 (ר' נספח ב' לכ"ת).

התובעת מציינת, כי פנתה למוסד לביטוח לאומי אשר קבע לה אחוז נכות בתחום האורתופדי ולא בתחום הראומטולוגי. הוגש על ידה ערעור לבית הדין אזורי לעבודה שם לבסוף נקבע לה נכות צמיתה בתחום הראומטולוגי בשיעור של 20% (ר' נספחים ג'1-ג'5 לכ"ת).

5.התובעת מציינת, כי ביום 2.5.04 הגישה תביעה לבית משפט השלום ברחובות בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה ושלא נכללו בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. ביום 13.3.06 נדחתה התביעה על ידי בית המשפט לאור בקשת סילוק על הסף שהוגשה על ידי הנתבעת.

6.לטענת התובעת, על פי מצב הדברים הנוכחי, חוות דעתו של פרופ' טישלר נדחית מפני פסיקת המל"ל בהיותה שגויה ומוטעית והמדובר בטעות המאפשרת ביטול הפעולה המשפטית שהיא הסכמת ב"כ התובעת (דאז) לסילוק התביעה. לטענת התובעת, קביעת המוסד לביטוח לאומי שהיא המאוחרת בזמן גוברת על חוות דעתו של פרופ' טישלר.

7.לטענת התובעת מאחר ובית משפט השלום ברחובות בדונו בתובענה שהוגשה בפניו (ת.א. (רח') 2220/24) דחה את תביעתה בלא שהתייחס לפסק דין אופנהיימר נ' זולפה (מחוזי י-ם - ת.א. 7096/05) מוגשת לפיכך תביעתה לביטול פסק הדין בת.א. (כ"ס) 5304/98 אשר נתן תוקף להסכמת ב"כ כאמור לעיל. לטענת התובעת מן הדין לבטל את פסק הדין הנ"ל, אשר ניתן בהסתמך על חוות דעתו של מומחה בתחום הראומטולוגי ולדבריה בא כוחה הסכים בשמה להגיע להסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין בשל טעות שנבעה מחוות דעתו של פרופ' טישלר.

8.הנתבעת, במבוא לכתב הגנתה, טענה כי התביעה דנן הינה דוגמא לשימוש לרעה בהליכי משפט, חוסר תום לב וניסיון להטעות את בית המשפט ולהסתיר ממנו עובדות ומסמכים כאשר פרט לכך עילת התביעה התיישנה. בתמצית יצוין, כי הנתבעת מציינת שבתביעה הראשונה בחרה התובעת במסלול מינוי מומחים על ידי בית המשפט בהתאם לסע' 6 א' לחוק הפלת"ד ונמנעה מלפנות למל"ל לקביעת נכותה, משניתנו חוות דעת המומחים (בתחום האורתופדי, הפסיכיאטרי והראומטולוגי) הרי שהן מחייבות את הצדדים ואין כל רלוונטיות להחלטת ועדת המל"ל אשר ניתנה לאחר מתן חוות הדעת על ידי המומחים.

9.לטענת הנתבעת, בתביעה השניה אשר הוגשה לבית משפט השלום ברחובות נעשה ניסיון על ידי התובעת לנטוש את "מסלול מינוי המומחים" בו היא בחרה מלכתחילה, ולהיתלות בקביעת הועדה הרפואית של המל"ל – ניסיון שלא צלח ונדחה על ידי בית המשפט (ר' נספח ג' לכ"ה).

10.במועד מאוחר יותר כאמור הגישה הנתבעת בקשה נפרדת לדחיית התובענה על הסף תוך פירוט ההליכים השונים וציון טענותיה המשפטיות בצירוף אסמכתאות. בהתאם להחלטתי מיום 25.4.10 הארכתי את המועד לנתבעת להגיש בקשה זו עד מועד הגשתה בפועל. ב"כ התובעת נתבקשה להגיש תגובתה לבקשה וניתנה זכות תשובה לנתבעת. למרבה הצער עקב תקלה לא הועלה התיק ללשכתי לאחר קבלת תשובת הנתבעת. התנצלות שלוחה לב"כ הצדדים בנקודה זו.

דיון והכרעה

11.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים נחה דעתי, כי דין בקשת הנתבעת להתקבל וכי יש ממש בטענה שהועלתה כי קיים מעשה בית דין בין הצדדים. לא מצאתי כל עילה לביטול פסק הדין שגובש בהסכמה ואשר ניתן כבר בשנת 2001. להלן יפורטו טעמיי לקבלת הבקשה.

פס"ד בהסכמה

12.אין מחלוקת, כי פסק הדין שניתן ביום 26.6.01 נתן תוקף שיפוטי להסכמת הצדדים כפי שנרשמה מפי ב"כ הצדדים.

פסק דין הנותן תוקף להסכם בין בעלי הדין מורכב משני חלקים: מהסכם שבין הצדדים (הפן ההסכמי) ומהגושפנקא של השופט שחתם עליו (הפן השיפוטי) [ ר' ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פד"י נא (1) 577, 587; זוסמן מהדורה שביעית, עמ' 549].

13.להבחנה בין הפן ההסכמי לבין הפן השיפוטי של פסק הדין חשיבות לענין ביטולו של פסק הדין:

בעל דין הרוצה לתקוף את ההליך השיפוטי של אישור פסק הדין צריך לנקוט בהליך של ערעור. לעומת זאת, על בעל דין המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה, בעילה של פגם בכריתת ההסכם, המונח ביסודו ובשורשו, מסוג הטענות שנמנו מעלה (והוא עשוי לבטל הסכם לפי פרק ב' לחוק החוזים חלק כללי) – ולהגיש תובענה חדשה בענין זה בערכאה שבה ניתן פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה. לפיכך המבקש לבטל פס"ד המושתת על הסכם, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם – פגם העשוי להביא לביטולו של ההסכם על פי דיני החוזים. [ר' ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל חברה לביטוח (לא פורסם); זוסמן בעמ' 786, 788; גורן מהדורה שמינית עמ' 312, 313].